פוסט זה מוגש תחת:
דגשי דף הבית, מדגישים,
ראיונות וטורים
וויין מרקלי
מאת וויין מרקלי
קראתי יותר מדי ספרי קומיקס. זה נכון. קראתי כחמישים ספרים בשבוע וכמה רומנים גרפיים שנזרקו למידה טובה. זה פשוט יותר מדי. אז אני שוקל להפיל כמה כותרות, אבל אני זקוק לעזרתך. אני על הגדר על מספר כותרות שבאמת אהבתי בפעם אחת אבל איבדתי עניין בהן ואני שואל אותך, הקורא, אם עלי להמשיך לקרוא את הספרים האלה. אני עושה את זה מכיוון שהיו מספר פעמים שהורדתי כותרת רק כדי שיגידו לו כמה טוב על ידי חבר (או קורא הטור הזה) אז אני חוזר ומרים את הכותרת ובטוח, זה כן טוב ולא נתתי לזה טלטול הוגן. אז בבקשה, תודיע לי מה אתה חושב על הכותרות האלה.
באטמן מס ’48
באטמן. קראתי את באטמן בעקביות מאז אמצע שנות השישים ולספר היו הרגעים הטובים והרעים שלו. אבל קו העלילה האחרון עם הממונה גורדון בתפקיד באטמן ומר בלום, כשהנבל הותיר אותי קר לחלוטין ואני מוכן להפסיק לקרוא את הספר הזה. למען ההגינות, אני אוהב את האמנות של גרג קפולו, אבל הסיפורים מאז תחילתו של סקוט סינדר עשו לי מעט. נהנתי מהראשון עם הצגת בית המשפט לינשופים, אבל בעיניי זה ירדה מאז. אני ממש הוצאתי את הריצה של סינדר על בלש עם בנו של גורדון, לפני ההפעלה מחדש של הקומיקס הבלשי (מראה שחורה היא שם האוסף) זה היה מהסיפור הסיפורי הטוב ביותר של באטמן שקראתי מזה שנים, אבל מאז ההפעלה מחדש של באטמן אני עדיין מחכה לה להתרגש. כל מה שאני מקבל זה סיפורים שהם פלאשבקים או פליטת ההיסטוריה, ואף אחד מהסיפורים האלה לא טוב כמו ההיסטוריה של בריאן בנדיס או ג’יימס רובינסון. מה חסר לי שהופך את זה לספרים רבי המכר של DCS?
מלחמות סודיות מספר 9
מלחמות סודיות ביצעו לי את החטא האולטימטיבי. היה מאוחר. ומאוחר. ומאוחר. אני לא יכול להפסיק לקרוא את הספר הזה מכיוון שהוא נגמר. אבל אני יכול לדלג על האירוע הבא. למען ההגינות, נהנתי ממלחמות סודיות, גם אם אני לא חושב שהבנתי את זה לגמרי. אני חושד שזה יקרא טוב יותר כאוסף יחיד. האמנות של אסד ריביק הייתה נהדרת והסיפור היה ג’ונתן היקמן טיפוסי מאוד. זה היה סיפור מסובך מאוד שהיה לפעמים נהדר, אך גם לפעמים משעמם ומבלבל. דיברתי על הסוף עם מספר אנשים וקראתי את ערך הוויקי ואני עדיין לא ברור לחלוטין בסוף. זו לא הדרך לסיים סיפור. אני גם מבולבל בגלל הסיבה שלקח כמעט שלוש שנים של כותרות הנוקמים כדי להקים את הסיפור הזה שבסופו של דבר כסיפור ארבע פנטסטי. יש לי שתי מחשבות אחרונות על הספר הזה. האחד, אני מאחל לבעלי אתרים, מארוול וכל האחרים. יתמקד בספר חנויות טובות ונמנע מאירועים מסיביים אלה. זה כולל את האירוע הבא, מלחמת האזרחים השנייה, שנכתבה על ידי אחד המועדפים עלי, בריאן בנדיס. שנית, אני אגיד שמאוד נהנתי מהרבה מהכותרות החדשות של כל הכותרות השונות שיצאו מהמלחמות הסודיות אז היה זה תועלת.
היער כרך א ‘. 3
היערות מאת ג’יימס טיניון הרביעי ומייקל דיאילינאס מתפרסמת על ידי בום! אולפנים. כשיצא ספר זה לראשונה אהבתי אותו. זה היה סיפור מקורי על בית ספר תיכון שמועבר למימד חלופי והוא הונע מאוד על ידי דמויות (התלמידים והמורים) מנקודות מבט ורקעים שונים. ככל שהספר נמשך הוא הפך לפנטזיה יותר מלאה במפלצות ובצבאות לוחמים, ונראה לי שהוא מרופד והכותב איבד את הסיפור שהוא ניסה לספר. או שהספר עשה טוב מהצפוי ולכן הם מרפדים אותו ללא מחשבה מראש. אני באמת רוצה לאהוב את הספר הזה למרות שהאמנות לא מושכת לי כל כך הרבה. זה דומה לאות 44 מאוני בכך שזה ספר עיתונות קטן עם אמנות שהוא כל כך כל כך, אבל הסיפור כל כך טוב שאני לא יכול לחכות לגיליון הבא. אך בניגוד לאות 44 שעדיין מלאה בהפתעות ופיתולים, נראה כי היער הסתובב מסלול. מדוע עלי להמשיך לקרוא את הספר הזה?
תגלית כרך א ‘. 1
תגלית מאת יהושע וויליאמסון ואנדריי ברסקן ואדריאנו לוקאס מתפרסמים על ידי תמונה. זה התחיל מאוד חזק ובאמת חיבר אותי, אבל עכשיו אני מרגיש שזה גם נדד מהדרך. אהבתי את הנושאים המוקדמים כשהם מונעים על ידי סיפורים ופניתי לכיוונים שונים כל כמה עמודים. לא ידעת לאן הסיפור הולך אבל כשהוא התפתח הוא היה מבריק. כפי שהוא עבר, הסיפור עדיין מתפתח אך בקצב איטי בהרבה והוא הופך להיות נושא מכוון יותר לפי סוגיה. אמנם אני לא חובב פנטזיה גדול כשלעצמו, אך לא אכפת לי. אבל הספר הזה עבר ממסתורין של דף טרנר על אח שנעלם לעולם פנטזיה והופיע לפתע שנים אחר כך לצינוק ודרקונים Quest והשינוי לא עשה את זה בשבילי. האמנות ממשיכה להיות טובה מאוד, רק כיוון הסיפור לאעבד בשבילי. האם אני טועה? האם עלי להמשיך לקרוא את הספר הזה? מה אתה חושב?
סופרמן #41
דבקתי עם סופרמן כשאני מנסה לקרוא את שלושת הגדולים מ- DC כמו שיש לי כמעט 50 שנה. אני שונא לעצור, אבל קו העלילה האחרון הניע אותי לקרוא לזה להיגמל. זה כתוב ג’ין לון יאנג עם אמנות מאת ג’ון רומיטה ג’וניור והווארד פורטר. קלארק ויתר על היותו סופרמן (וזהותו נחשפה) והוא נלחם במועדון קרב סופר-מחתרתי. יש יותר את העלילה הזו מאשר רק זה, וזה פשוט עטוף את הגיליון האחרון. אני מבין לגמרי מה דמות קשה סופרמן לכתוב, ואיך אתה צריך לנסות דברים שונים לפעמים, אבל הסיפור הזה עבורי היה הדובדבן מעל ארבע שנים של סיפורים איומים. אני מכיר מספר אנשים שעדיין קוראים את הספר שאומרים שאני לא הוגן והם מפרטים מדוע הם חושבים שזה ספר נהדר, אבל אף אחד מהם לא טען כי שכנע אותי עדיין לשנות את דעתי. האם אתה יכול? אני מודע לכך ש- DC מבטיחה חזרה ליסודות לבאטמן וגם לסופרמן עם גיליון 50 משני התארים, אך לקח ארבע שנים להגיע לכאן? אני לא מבקש את סופרמן מעידן וייז’ר משנות השישים, אבל אני רוצה לקרוא משהו שדומה לאיש הפלדה שקראתי פעם.
Spider-Gwen #1
ספיידר-גוון מאת ג’ייסון לטור ורובי רודריגז מתפרסם על ידי מארוול והוא מקרה מוזר עבורי. מאוד אהבתי את הספר הזה מלחמות סודיות. מאז ההפעלה מחדש לא דאגתי לזה. זה אותו צוות יצירתי כמו קודם, אבל בעיניי חסר משהו. אולי זה בגלל שהסיפור קצת איטי להתפתח? אני הולך להישאר עם הספר הזה עד סוף סיפור העלילה הנוכחי של הגובלין, אבל אחרי זה אני חושש שאצטרך להיפרד. או שאתה יכול לשכנע אותי שעלי להמשיך בזה?
OOP Alley: The Complete Bays Vol. 1
למשהו אחר לגמרי. אחד הדברים האהובים עלי הוא ימי ראשון בסמטה OOP משנות השלושים והארבעים. בתחתית הרצועה היה פאנל שורה אחת בשם סיכויים וקצוות והציג חדשות היום הנוכחיות (מתקופת הזמן) מהמדע, תרבות הפופ, החדשות, או כל מה ש- V.T. המלין רצה לכתוב ולמשוך אודות. אני נדהם לקרוא על מה שהיה חדש ומצטיין בסוף שנות השלושים ותחילת שנות הארבעים וכיצד חלקם עדיין נכונים היום וחלקם מצחיקים. זו תובנה נהדרת למה שקורה בעולם באותה תקופה ואיך הדברים השתנו. יש כמה דברים גם בימינו שאנחנו דנים ותוהים אודות (הפירמידות) או שימושים בשמן צמחי, או התנהגות של בעלי חיים, ויש דברים כמו מגמות אופנה עדכניות (באותה תקופה), או מכוניות חדשות שנראות מטופשות בעולם של ימינו. הייתי טוען שלאנני הקטן יש את אותה השפעה של הצעת חלון לעבר, אבל בתחום הפוליטיקה והתרבות החברתית (ו- IDW אוספת אט אט את כל הרצועות של אנני בכיסוי קשה מאוד). סיפור הסיפורים הכוכבים והאמנות עוצרת הנשימה, אבל התוספות המוזרות והמסתיים הללו מוסיפים כל כך הרבה להנאה שלי מההרפתקה שמתרחשת מעליו. אתה יכול לבדוק את דפי יום ראשון אלה ב- Comics Revue בצבע והסוס האפל עשה שני אוספים של סמטה OOP ימי ראשון בצבע מלא בגודל המקורי, (כלומר הם ענקיים) החל מההתחלה. שווה לבדוק.
זה הכל לזמן הזה. אני באמת רוצה לשמוע ממך אילו ספרים הורדת ולמה. האם אתה חושב שאחד מהספרים שדיברתי עליהם ראוי להזדמנות שנייה? למה? בואו נדבר על זה, אתר כאן, בפייסבוק או באופן אישי בחנויות הקמעונאיות של ווסטפילד. כל מה שכתבתי כאן הוא דעתי ובשום אופן לא משקף את מחשבותיהם של ווסטפילד או עובדיהם. אני מעריך את המשוב שלך, גם כשאתה לא מסכים איתי או מתקן אותי. ניתן להגיע אלי לכתובת mfbway@aol.com. כמו תמיד,
תודה.