ויולט הולמס כמו גם סוכני H.I.V.E. כרך 1: הרפתקאות של בלש נוער הוא ספר גרפי על בתו של שרלוק הולמס. יש לזה סיבות רבות להציע את זה, אם כי זה קומיקס די גרוע.
אני הולך לנסות ולמנוע להשתמש שוב בתואר הלא מסודר, להתחיל. ויולט הולמס היא אחד הפרסומים המוקדמים מספרי פיפ פיפ, שהחלו בשנת 2019 כחטיבה של הוצאת MX המבוססת יותר, המוציאה ספרים הקשורים להולמס, בדיוני וגם אי-בדיון. Orange Pip מכוון לקוראים צעירים יותר, עם יעדים כפולים של פרסום יצירות קלות לב (מכיוון ששרלוקיאנים סטנדרטיים יכולים להיות קצת מחניקים) כמו גם הרבה יותר LGBTQ+ כמו גם דמויות BAME. (BAME הוא המונח הבריטי של “שחור, אסייתי, כמו גם אתני מיעוט”.)
(אני רוצה לכלול הרבה יותר מהיעדים שלהם, מכיוון שאני מאמין שהם ראויים במיוחד, במיוחד על המוטיבציה של יצירתיות כמו גם הכללה, עם זאת הם הציבו אותם באתר שלהם כתמונה!)
אז, קומיקס! גדול! אני, במיוחד, כמו הרעיון הזה, שכן השנה האחרונה הייתה שנה של שרלוק הולמס בשבילי. אני מסתובב בגרסאות שונות של הדמות כמו גם מגוון מצוין של פרסומים בכיכובו כמו גם עליו. אני מאמין שגרסת גברת צעירה תהיה קריאה מצוינת.
עם זאת, פרסום זה מספק תחושה חזקה של קומיקס שנעשה על ידי מישהו שלא ממש בדק הרבה מהם. מי שהרכיב את זה לא מבין מספיק את צרכי הסגנון כמו גם הציפיות לרומן גרפי מומחה. ראשית, זה בגודל המגזין, שעושה את האמנות הדלילה בשחור-לבן מאת ג’ורג’יה גרייס ווסטון ללא טובות. בדרך כלל זה מרגיש כמו פרויקט מוסד, שהוקם על יצרנית העתקים ללא המלצה לציפיות בסגנון עכשווי.
זה בקצב מוזר (שאולי מוסבר על ידי התחלת החיים כקונספט קולנוע של ניקו ווהן). ישנם רק 64 דפי קומות, כמו גם 13 הראשונים כוללים התנגדות ערובה בה אנו רואים את אמה ללא שם של ויולט נהרגה כמו גם את שרלוק (נמשכת כדמות גנרית לחלוטין, אולם עם שיער משופט באופן מוזר) לוקחים את התינוק.
הדמויות אינן מוצגות כראוי לקורא, כמו גם הנסיבות עגומות שלא לצורך כמו גם אלימות. זה מערבולת חלל. איננו דורשים פרט רב כל כך, כמו שהוא לא עומד בשיעור העניין של הקורא לראות את תו הכותרת מוקדם יותר. הרבה יותר מאוחר בסיפור, ויולט מסכמת את “מקורו” – אמי נהרגה, שרלוק חיבק אותי – בקצרה, כמו גם זה כל מה שהיה נחוץ. (זה ממש לא היה עד שבדקתי את מערך העיתונות שהבנתי מדוע האמא צריכה למות, מכיוון שמוציאה שם נקודת עלילה מכריעה שלא מוצגת מספיק או מסופרת בקומיקס עצמו.)
לאורך כל הספר הדמויות הן נוקשות כמו גם שטוחות, כמו גם יש חוסר רקע כללי כמו גם קביעת תמונות אחרות. שינויי הדיאלוג בגודל קיצוני מהפאנל ללוח, כאילו הם מחססים בתיבות כדי להחזיק אותו כמו גם בגודל של סגנון הגופן כדי למלא את החלל. מי שעשה את הכיתוב לא מבין בדיוק איך לבלון כדי להקל על המבקרים לבדוק את הדיאלוג.
הקצב כמו גם סיפור הסיפורים הוא שיטה כבויה. לדוגמה, דף שלם מסופק לידה של ויולט על מחברת, מכיוון שהיא מאמינה ש”זה שנאה “ביום הראשון שלה בבית ספר חדש. מי שפרץ את הסיפור לפאנלים כמו גם לדפים כמו גם לתמונות היו זקוקים להרבה יותר הערות עריכה של מישהו שהבין בדיוק כיצד פועלת זרימת הקריאה הקומית, כולל בדיוק כיצד לגודל לוחות למעורבות רגשית של המבקרים. סוגיית הדיאלוג הייתה משופרת בהרבה אם גם זה היה נלקח בחשבון, ומרחיב לוחות עם חמישה או שישה בלוני דיאלוג לרצפים בפועל.
זה מזוהה ככרך אחד מסדרה, כך שלא באמת מתרחש כאן באמת. זו טעות אחת נוספת של יוצר חדש, ולא מספקת לנו מספיק כדי להפוך את הכרך הזה לספק מעצמו. הכל מבוא כמו גם תצורה – ויולט מספקת שני חברים, כמו גם שהם מגלים שיש חברת טריק. ישנם רמזים של הרבה יותר סיפור מושך מאחורי הסיפור שניתן לנו. לדוגמה, החלקים המועדפים עלי היו סגולים כמו גם שרלוק שלחו זה את זה, אולם כשהוא לא נמצא בתיק, אנו לא רואים את השניים מקיימים אינטראקציה על פנל בכל סוג של נקודה. חבל.
אני מבין שהייתי קיצוני להפליא כאן, עם זאת, מכיוון שלדמות זו יש פוטנציאל רב, כמו גם המושגים טובים. אני פשוט נלבש מאוד מאנשים שנראים כאילו הם מאמינים “אה, בדיוק כמה קשה לעשות קומיקס?” יש עבודה רבה שהולכת בהרכבת ספר שיהיה שווה את 10 הדולר שהם גובים על כך. אני מאמין שזה עושה את המדיום הקומיקס שירות לא ניתן לאפשרnull