לבחירות הספרים הגרפיים של אינדי באוקטובר, קראנו לרוקסאן גיי ההקרבה של חושך, עם הסופר המשותף טרייסי לין אוליבר, כמו גם האמנים רבקה קירבי כמו גם ג’יימס פנר. מרגע שהכריכה המקורית התרחשה, ללא ספק, אוגן זה היה משהו מיוחד. כמו גם לא רק מכיוון שזה היה סיפור הומוסקסואלי של רוקסאן. האמנות של רבקה קירבי כמו גם הצבעים של ג’יימס פנר כבר סיפרו סיפור של אור כמו גם חושך כמו גם בידוד. שאר הספר? מְפוֹאָר. הקרבת החושך היא אחת החוויות הספרותיות המסנוורות ביותר עד כה המאה הנוכחית.
הסיפורים השזורים השזורים ב”הקרבת החושך “של רוקסאן גיי מזכירים לנו שיש פנייה בתקופות חשוכות
אנו נגיע לביסקוויטים בקרוב. (תמונה: הקרבת החושך, אולפני Archaia/Boom)
אנו עומדים בשני זוגות ברחבי “הקרבת החושך” של רוקסאן גיי: חירם הייטאוור כמו גם ברכות מארה בפלאשבקים, כמו גם אז בנם, יהושע, כמו גם את חברו הטוב של ילדותו קלייר בהווה. חירם כמו גם הסיפור של מארה הוא אחד הקטסטרופה שמחכה לקרות. ג’ושוע כמו גם קלייר זה בדיוק ההפך: סיפור של תקווה.
בתחילת הסיפור, חירם, סובל מחרדה שאנחנו עדיין לא מעדיפים להבין, נכנס ל”מכונת אוויר “המופעלת על ידי היבט שהתגלה לאחרונה כמו גם טס אותה ישירות לשמש-להרוג אותו ביעילות. כל שנותר הוא צלקת אדומה המצטופה תמיד בשמיים כמו גם חושך מוחלט. כמו גם העיירה מוציאה את זעמם על יהושע כמו גם על מארה, מכנה אותם “בן” כמו גם “אשתו” של “רוצח שמש”. כשאנחנו מתחילים לראות בדיוק איך חירם וגם מארה סתיו באהבה, זה כואב – אנו מבינים בדיוק איך זה נגמר. אנו מבינים שחירם כמו לכרייה פונה לשנאה. למעשה, הסיפור שלהם הרבה יותר מקסים, כך הרבה יותר כואב לראות אותו.
עם זאת, אף על פי שהסיפור של חירם כמו גם של מארה מתחיל בעידן של אור, ג’ושוע כמו גם של קלייר מתחילים בעידן של חושך. עם זאת, מכיוון שאיננו מבינים את סיומם, יש שילוב של תקווה כמו גם דאגה להם. עם זאת, בעיקר תקווה. זה בשיטה שקלייר מתיידד עם ג’ושוע – צעיר משוחרר בלי שום אשמה משלו. לראות את הצעירה הזו מתריסים את בני גילה כדי להתיידד עם “הילד של רוצח שמש” מביא את התקווה הזו.
שניהם כמו סיפורים ב- Roxane Gay “הקרבת החושך, קשורים על ידי אלמנט חזק אחד: ביסקוויטים
אנו מקבלים מבט של הגיבור האמיתי של הסיפור בפאנל הפינה האידיאלי העליון: ביסקוויטים, כמו גם את הצדדים שלהם, ריבה. (תמונה: הקרבת החושך, אולפני Archaia/Boom)
אור כמו גם כהה. תקווה כמו גם טרגדיה. אמפתיה כמו גם להיות משועזקים. אלה נושאים כבדים באמת, כמו גם משקלם נכונים תמיד לאורך הרומן הגרפי. עם זאת יש עוד סמל חוזר ונשנה: ביסקוויטים. באופן ספציפי, הביסקוויטים שמרה אופה. לעולם אל תזלזל בכוח שביסקוויט אפוי היטב (או כל סוג של אוכל) משחק בהגשת אנשים לאהבה. מדוע אתה מאמין שבדרך כלל אנו הולכים לארוחת ערב בתאריכים? אוכל הוא השיטה שאנו מקשרים זה עם זה. בימים הראשונים של שני הסיפורים אנו רואים אותם חולקים את הביסקוויטים האלוהיים האלה בעליל.
אך מקסים כמו שיתוף הביסקוויטים, סצינות אלה מוסיפות את הסיפור, ומונעות ממנו בסופו של דבר להיות סיפור מדכא על הסף. הקרבת החושך היא למעשה סיפור על חושך. כמו גם חשוך. חשוך בכוח. כמו כן, בעוד שאנו נהנים מחוויית משק הבית של Hightower מאז מעשיו של חירם, כמו גם ככל שהעולם מתכהה בהדרגה, יש את התמים האפויים האלה שמביאים אושר לשני דורות של משפחה. זה הרבה יותר מחמוד. הביסקוויטים האלה? הם יפים.
(קיוויתי סוג של קיווה רוקסאן גיי כמו גם טרייסי לין אוליבר, הסופרת המשותפת שלה, תכלול מתכון בסוף. אני דואג כמה ביסקוויטים נפלאים בחיי כמו שלי).
רבקה קירבי כמו גם האמנות של ג’יימס פנר הופכת סיפור מצוין ליצירת מופת
כמו גם רק מקף מינורי של כדור הארץ התיכון. (תמונה: הקרבת החושך, אולפני Archaia/Boom)
ככותב עם כישורי היצירה של ארמדילו עיוור, אני בדרך כלל משתדל לא לשבח או לבקר גם אמנות הרבה בביקורות שלי, אלא אם כן זה באמת בולט. אמנות זו בולטת באמת מכל הסיבות האידיאליות. מבלי להפציץ אותנו, רבקה קירבי במיומנות כמו גם מציגה בעדינות את העומק של הרגשות של הדמויות האלה כמו גם את המשקל. קירבי מראה את ההבדל בין ייסורים, כעס, ייאוש, כמו גם דאגה לשינויים קלים בלבד בעפרונותיה. כמו גם בדיוק אותו דבר לגבי אהבה, פליאה, שמחה, כמו גם תקווה.
עם זאת, הנופים שלה כמו גם הרקעים מבריקים כמו גם ממומשים לחלוטין. זהו עולם ממומש לחלוטין הן בהלחנה והן באמנות. עם זאת לא רק העפרונות של קירבי מייצריםהעולם הזה – הצבעים של ג’יימס פנר הם חיוניים להקרבת החושך של רוקסאן גיי. כל עמוד מופיע כאילו הם באמצע זריחה או שקיעה. הצבעים של פנר תופסים בדרך כלל את אותה תקופה נפלאה של צלמים מקצועיים כמו כל כך הרבה שנקראו שעת הזהב, בשקיעה. כמו גם לפעמים, לדפים יש בהירות האור הראשון של הבוקר.
האמנות משפיעה עמוקות מבלי לנסות להיות. הפעם האחרונה שהרגשתי שהושפעו מהאמנות בספר גרפי הייתה של נאט פאוול בטרילוגיית מרץ של ג’ון לואיס. ככל שאני אוהב קומיקס, בדרך כלל קראתי סיפורים לכתיבה. עם זאת, בהתחשב בעובדה שבדקתי את “הקרבת החושך” של רוקסאן גיי לפני כ -24 שעות, אני צריך לדפדף עם הספר לקחת שוב הרבה פעמים.
זה טרייסי לין אוליבר, רבקה קירבי, ג’יימס פנר, כמו גם “ההקרבה של החושך של רוקסאן גיי
בדיוק איך השמש מתה. (תמונה: הקרבת החושך, אולפני Archaia/Boom)
כל הקומיקס כמו גם הרומנים הגרפיים הם מאמצי צוות, כך שלמרות שהרבה ביקורות, כמו זה, כמו גם רישומים יתייחסו לספר כאל הקרבת החושך של רוקסאן גיי, אל תזכרו שיש שלושה יוצרים אחרים, כמו גם ארבעתם מוכשרים באופן דומה. הנה שיעור מהיר לגבי הסיבה שזה קורה. אחד, זה קל יותר. בקומיקס, שמות הסופרים ניתנים תמיד ראשונים, כמו גם הם מופנים תחילה. זה בדיוק בדיוק איך ציטוט עובד. אנו משתמשים במעצב הראשון שהוזכר. בנוסף, העורך שלי היה הורג אותי אם הייתי ממשיך לחבר את “רוקסאן הומו, טרייסי לין אוליבר, רבקה קירבי, כמו גם את הקרבת החושך של ג’יימס פנר” בכל פעם. פשוט הבינו את זה: הקרבת החושך מדהימה, כמו גם אם תוציאו כל סוג של ארבעת האנשים המיומנים הללו, זה עדיין יכול להיות גדול או אפילו נהדר, עם זאת זה לא יהיה מיוחד כל כך.
רוצה לבדוק את הסיפור הקצר המקורי, “אנחנו הקרבת החושך”? קשה למצוא, עם זאת אתה יכול לקנות את נושא הבדיוני הקצר האמריקני, מספר 55, באתר שלהם.