הגעתי לחגיגה באיחור במכוניות ומשענת ראש מושב משאית, ולא הצלחתי למצוא אותם עד דצמבר של השנה שעברה. משהו בשם הלהקה כיבוי אותי כמו שמעולם לא בדקתי אותם, למרות הדחיפות של שני בלוגי המוזיקה שאני מכבד וגם כמה שאני לא. עם זאת הגעתי לשם בסופו של דבר, כמו שזה כמעט כאילו הלהקה הייתה כאן מחכה עלי. יציאתם בפברואר 2018 היא הקלטה מחודשת-לא שחרור מחדש-באלבום הראשון שלהם. להקות בהחלט ביצעו מחדש את היצירה שלהן בעבר, עם זאת אני לא מודע לשום סוג של שכיסו את כל האלבום שלהם, רק כדי לציין את זה בדרך אחרת כשהם נעשו בולטים, וככל הנראה, יש הרבה הרבה סילונם טוב יותר של משאבי סטודיו.
אתה אף פעם לא מצליח לזכור את אהבתך הראשונה, כמו גם אני רואה את אותו הדבר בדיוק נכון לגבי כותבי השירים – כך שמובן מדוע הלהקה תביא זמן אולפן שימושי במאמץ זה. כמו גם אני בתולה לכך – לא שמעתי את האלבום הראשון שלהם, וגם אין לי שום רצון. שיא כפול זה הוא ניצחון, כמו גם הוא קובע את כל מה שאני דורש לשמוע.
אלא אם כן, כמובן, אני שוב מעריכה את הלהקה הזו. אולי בעוד שנה אחזור ממש כאן כדי לציין שהאזנתי לבסוף לרשומה הראשונה שלהם …
פנטזיה תאומה על ידי מכוניות ומשענת מושב משאית